דלקת הערמונית היא מחלה זיהומית הפוגעת בבלוטת הפרוסטטה – הערמונית. נהוג לחלק דלקות שונות בבלוטת הערמונית לשלושה סוגים: דלקת חיידקית חריפה, דלקת חיידקית כרונית, ודלקת ערמונית שאיננה חיידקית – מצב שנקרא סינדרום כאב האגן הכרוני. עם הופעת כאבים או תסמינים אחרים שמצביעים על דלקת בערמונית, יש לפנות לרופא אורולוג אשר יעניק את הטיפול ההולם.

דלקת ערמונית חיידקית חריפה

הפרוסטטה הינה איבר רגיש ביותר. בדלקת חיידקית של הערמונית היא נפגעת מזיהומים שונים, כאשר המזהמים השכיחים ביותר הם החיידקים המחוללים גם דלקות בדרכי השתן, ובראשם החיידקים E. coli, ו- Klebsiella. כמו כן, במקרים שבהם דלקת הערמונית מתפתחת לאחר הכנסתו של צנתר (קטטר) לדרכי השתן, ייתכנו חיידקים נוספים שיגרמו למחלה.

דלקת זו מאופיינת בחום, צמרמורות, כאב בהטלת שתן, ותחושת תכיפות במתן שתן. המחלה מופיעה לרוב בבחורים צעירים, ובאנשים מבוגרים לאחר הכנסת צנתר.

בבדיקת השתן לאחר גירוי של בלוטת הערמונית נצפים לויקוציטים רבים (תאי דם לבנים), וחיידקים שנמצאים בבלוטה, אלו יוצאים אל זרם השתן וניתן לזהותם באמצעות מיקרוסקופ או בתרבית. עם זאת, גירוי חזק מדי של הבלוטה עלול להוביל ליציאת חיידקים אל זרם הדם (בקטרמיה).

הטיפול בבלוטת הערמונית המועדף למצב זה הוא אנטיביוטיקה מסוג פלואורוקווינולון, אך ניתן להשתמש גם בתכשירים אנטיביוטיים אחרים, כמו צפלוספורינים מהדור השלישי או אמינוגליקוזידים. שתי התרופות פעילות כנגד חיידקים הגורמים לדלקת בערמונית.

בדרך כלל הדלקת נרפאת לחלוטין, אם כי לעיתים נוצרת מורסה באזור. סיבוכים אפשריים נוספים הם דלקת כרונית של הערמונית, מעבר חיידקים לזרם הדם, דלקת בצינורות הזרע, וכדומה. יש לציין כי שכיחותה של דלקת ערמונית חיידקית חריפה פחתה מאוד בשנים האחרונות, בעיקר הודות לטיפולים אנטיביוטיים יעילים.

דלקת ערמונית חיידקית כרונית

בניגוד למצב הקודם, מצב זה מתאר מחלה כרונית וממושכת. גם כאן הגורם לדלקת בערמונית הם חיידקים המחוללים זיהומים בדרכי השתן. זה מצב שאינו שכיח, אבל כדאי לחשוד בו בחולים עם דלקות חוזרות בדרכי השתן. בדרך כלל, החולה לא סובל מבעיות כלשהן בין הדלקות, ולא ניתן לחוש בשינוי בבלוטת הערמונית בבדיקה גופנית. לעיתים, מופיעים אצל החולים סימנים של חסימה בדרכי השתן או כאבים באזור איברי המין.

ניתן לאשר את האבחנה של דלקת כרונית של הערמונית באמצעות תרבית המתבצעת לאחר גירוי של הבלוטה. גם במקרה זה, בדיקת השתן תראה עלייה בכמות הלויקוציטים לאחר הגירוי.

טיפול אנטיביוטי בדרך כלל מועיל להחמרות האקוטיות של המחלה הכרונית, אך הוא בעל יעילות נמוכה יחסית בריפוי של המחלה ובהשמדת החיידקים בבלוטת הערמונית. זאת כנראה בגלל החדירות הנמוכה של רוב התרופות האנטיביוטיות אל הבלוטה. הטיפול האנטיביוטי היעיל הוא פלואורוקווינולון, למשך שנים עשר שבועות לפחות.

פתרונות כירורגיים הינם אפשרות נוספת. כריתה מלאה של הערמונית מביאה כמובן לריפוי אבל מובילה לתחלואה נלווית ברובה. ניתן לטפל בבעיה גם בניתוח כריתה דרך השופכה, אולם יעילות הריפוי בטיפול כזה מגיעה רק ל- 30% בערך.

תסמונת כאב האגן הכרוני

מצב זה מתאר גם הוא דלקת כרונית בבלוטת הערמונית, אך זאת נגרמת על ידי מחולל לא ידוע. בעבר נקראה המחלה דלקת ערמונית שאיננה חיידקית, אך ייתכן שהמחולל של המחלה הוא חיידק הכלמידיה. במצב זה, מופיעים תאי דם לבנים רבים בשתן לאחר גירוי הבלוטה, ללא חיידקים כלל. ההופעה של המחלה בקרב גבירים צעירים ופעילים מינית מעלה את האפשרות שמדובר במחלת מין. במקרה של תסמונת כאב האגן הכרוני, לא ברורה התועלת של טיפול אנטיביוטי במחלה.

http://youtu.be/dTIFdc3gcbw